עמר נ' אוטו בילו סנטר בע"מ

פסק דין

טענות הצדדים

1.ביום 10.6.04 רכש התובע, באמצעות אחיו, מר ציון עמר, מהנתבעת, חברה העוסקת במכירת מכוניות יד שנייה, משאית מ.ר. 75-330-05 תמורת הסך של 25,000 ₪ (להלן: "ההסכם"). בו ביום, הועברה הבעלות על המשאית והתובע נרשם כבעליה (העתק רישיון המשאית בציון מועד הבעלות הוגש על ידי התובע).

2.התובע טוען כי, נוכח מצבה של המשאית, נדרש טיפול יסודי בה על מנת שניתן יהא לנהוג בה, ומשכך, הוסכם בין הצדדים הוסכם כי ההסכם מותנית בתיקונה במוסך מורשה על ידי הנתבעת ועל חשבונה. משכך, הועברה המשאית על ידי הנתבעת למוסך בטירה (להלן: "המוסך"), עימו התקשרה.

3.התובע טוען, כי בתמורה לביצוע התיקון, שילם למוסך, בשם הנתבעת, תשלום חלקי בסך של 4,000 ₪ (להלן: "התשלום החלקי") מתוך סכום כולל בסך של 8,000 ש"ח. התובע מדגיש בכתב תביעתו, כי למעט ביצוע התשלום החלקי כאמור, לא היה לו או למי מטעמו קשר עם המוסך.

4.עוד התובע טוען, כי משביקש לקבל לחזקתו את המשאית, נמסר לו ע"י מי מטעם הנתבעת כי המשאית נשרפה כליל בדרך חזרה מן המוסך (להלן: "אירוע השריפה"). התובע טוען, כי משנשרפה המשאית ומשלא ניתן לעשות שימוש אף לא בשרידיה, על הנתבעת להשיב לו הכספים ששילם במסגרת ההסכם.

5.לפיכך, עותר התובע לחיוב הנתבעת בסך של 25,010 ₪ בגין תמורת המשאית ששולמה על ידו, וכן הסך של 4,000 ₪, בגין התשלום החלקי ששולם על ידו למוסך. נוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע ההסכם ועד למועד הגשת התביעה, עותר התובע לחיוב בגין הפרשי הצמדה וריבית של הסכומים האמורים, ומשכך סכום התביעה עומד על הסך של 31,900 ₪.

6.מנגד, הנתבעת טוענת, כי יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנותה או לחילופין שיהוי בהגשתה וכן בהעדר יריבות בינה לבין התובע, שכן המשאית נמכרה על ידה לציון ולא לתובע (העתק קבלה וחשבונית שהונפקו על שם ציון צורפו לכתב ההגנה).

7.לגופו של עניין, הנתבעת טוענת, כי החל ממועד תשלום מלוא התמורה עבור המשאית והעברת הבעלות בה על שם התובע, היא נעדרת אחריות כלשהי. זאת ועוד, הנתבעת מכחישה את אירוע השריפה הנטען.

דיון והכרעה

8.דין טענת הנתבעת בדבר התיישנותה של התביעה להידחות, שכן היום שבו נולדה עילת התביעה, קרי יום אירוע השריפה, הינו 11.8.04, ואילו התביעה הוגשה ביום 1.6.11, בטרם חלפו 7 שנים.

9.זאת ועוד, אינני מקבלת טענת הנתבעת בדבר העדר יריבות בינה לבין התובע, שכן אומנם ההסכם לרכישת המשאית נכרת בינה לבין ציון, אולם כעולה מרישיון המשאית, התובע הינו הבעלים של המשאית החל מיום 10.6.04, יום ביצוע ההסכם.

10.לגופו של ענין, לאחר שעיינתי בראיות שהוצגו בפני ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל המוטל על כתפיו במאזן ההסתברויות להוכחת תביעתו. ואנמק.

11.ראשית, מצאתי להעדיף את גירסת התובע ואחיו מר ציון עמר בדבר ההסכם שנכרת בין הצדדים והתנייתו בתיקון המשאית במוסך בטירה, שעה שעדותו של התובע עדיפה עלי בענין זה מעדותו של נציג הנתבעת, מר ניסים גלם. הגם שהנתבעת הודתה בכתב ההגנה בדבר כריתת ההסכם לרכישת המשאית, הרי שבדיון שהתקיים בפני נציג הנתבעת, מר ניסים גלם, טען כי אינו זוכר כלל קיומה של העיסקה בין הצדדים (עמוד 4 לפרוטוקול בשורה 18). כמו כן, עובדה זו עולה בקנה אחד עם תמלול השיחה שהתנהלה בין אחיו ציון לבין ניסים גלם, נציג הנתבעת ויאיר, עובד הנתבעת מיום 19.2.12 (להלן: "התמליל").

12.שנית, מצאתי כי גירסת התובע, ולפיה המשאית נשרפה בדרך מהמוסך בטירה, הוכחה בפני. עובדה זו מתבססת נוכח אישור ראש מדור מנהלה וחוק שריפות, בשרות כבאות והצלה של עירית רמת גן מיום 14.3.2012 בדבר אירוע שריפת המשאית מיום 11.8.2004 אשר הוגש במהלך הדיון שהתקיים בפני, וכן בעדותו של השמאי מטעם התובע, מר אבי צרפתי, אשר העיד כי ביום 11.8.2004 בדק את המשאית השרופה במוסך בטירה (עמוד 5 לפרוטוקול בשורות 9 - 13).

13.לענין זה העיד מר ציון עמר בדיון שהתקיים לפני כדלקמן:

"הוא שלח את האוטו לתיקון במוסך אצל טירה, אבו יוסף נאסר אל עוברה, הוא תיקן וחזר משם, נהג של בעל המוסך, הבן של בעל המוסך החזיר את האוטו למגרש. הנתבעת רצתה לבדוק. כדי שיהיה בסיס שהאוטו תקין הוא שלח את המכונאי בחזרה לטירה... בחזרה מהמגרש של הנתבעת לכיוון בעל המוסך נשרף האוטו, כי הוא לקח אותו להחזיר אותו הבייתה ולראות תוך כדי את הנסיעה" (עדות ציון בעמודים 1-2 לפרוטוקול).

14.לבסוף, עובדה זו מתבססת אף בתמליל במסגרתו יאיר, עובד הנתבעת, מציין כי: " פתאום ראיתי אני, אני אומר לו אש?! היה בנתיב שלא היו מכוניות, קפצנו שנינו מהאוטו, מזל שלא היו מכוניות ולא שברנו את העצמות למה, למה אמרתי אני מעדיף למות על הכביש ולא באוטו בקיצור אתה יודע מה זה קפצנו" (עמוד 2 לתמליל בשורות 23-27).

15.שלישית, מר גלם, נציג הנתבעת, מודה בתמליל כי הוא נושא באחריות לנזק שנגרם למשאית ואף הבטיח להשיב לציון את אשר שילם תמורת המשאית. ואלו דבריו: " אמרתי לו תשמע אבו יוסוף, בעל האוטו יצא מהתמונה" (ניסים בעמוד 6 לתמליל בשורות 15-16), "הוא אמר לי בוא נלך נדבר עם בעל האוטו, אמרתי לו בעל האוטו ברגע שהביא את האוטו הוא יצא מהתמונה" (ניסים בעמוד 8 לתמליל בשורות 25-26), "אמר לי תשמע בוא נשלח אנשים לבעל האוטו, אה אמרתי לו שמע בעל האוטו כאילו לא בתמונה, אני לקחתי את האחריות עלי" (ניסים בעמוד 5 לתמליל בשורות 12-14), "מה ששילמת, מה ששילמת תקבל עד הגרוש האחרון זו הבטחה שלי עד השקל האחרון תקבל אותו!" (ניסים בעמוד 13 לתמליל בשורה 28 עד עמוד 14 לתמליל בשורה 2).

16.רביעית, עדותו של מר גלם בפני היתה רבויה סתירות לעומת דבריו בתמליל. מר גלם העיד כי הוא אינו עובד עם המוסך בטירה (עמוד 3 לפרוטוקול בשורות 13 ו- 14), וכן העיד כי לא הייתה כלל שריפה (עמוד 3 לפרוטוקול בשורה 19). לעומת זאת, בדבריו, כפי שעולים מהתמליל,הוא אף הגיע לזירת השריפה. וכך נאמר על ידי מר גלם בתמליל: "אמרתי לו תשמע באתי לשמה ראיתי את האוטו... הנהג נשרף בידיים בצוואר, הוא בא אליו אומר לשוטר זה בעל המגרש" (ניסים בעמוד 4 לתמליל בשורות 16-17).